|| JPG | רשת בתי קפה

"עיור" – נדידת בני האדם עקב התפתחות עירונית והתרחבות החברה קיימת עוד מימי קדם. 

עיור הוא תהליך המתאר מעבר אוכלוסייה מיישובים כפריים ליישובים עירוניים. התהליך מתאר את התפתחות הערים והתרחבותן מבחינת שטח ואוכלוסייה.

תופעת ההגירה העירונית המאופיינת ב- "גאות עירונית", תופעה המתייחסת לכך שבאזור העירוני מדי בוקר מציפים מיליוני אנשים בדרכם לאזורי העבודה מאזורי מגורים, בעוד שמדי ערב אותם אנשים חוזרים לאזורי מגורים.  "גאות עירונית" נחשבת כנגזרת בלתי נמנעת בתהליך העיור.

עם המידע והטכנולוגיה המשתנים מדי יום, אנו גורמים להתרחבות מהירה של העיור. 

אנשים מרחפים ומדלגים בין ערים לא מעוצבות, בעקבות השגרה היום יומית המונוטונית. כולם נוטים להסדיר, לסנכרן, ואפילו לכמת  את דרך המחשבה, ההנאה והרגש. 

עם הרוחניות הכלואה כעת תחת חליפות ועניבות, ורשתות חברתיות.

אנשים נואשים לחפש דרך מפלט המאפשרת להם לאכזב את מעצוריהם, לשחרר אגו באמת ולחוות פעילויות חברתיות חופשיות.

המודל העסקי החברתי של רשתות Take-away בלבד ללא ישיבה בשולחנות מספק את חווית הקפה המהירה של אנשים מודרניים ומקל ומנגיש לנו כלקוחות אינטרקציה חברתית.

הצפייה ברחוב הסואן בחוץ מבעד לפתח החלל ורשת קורות הפחם, כאשר קפה טרי מוכן ומוגש לך באינטימיות וקירבה עמוקה נותנת תחושת שייכות זמנית לאנשים העירוניים המנהלים חיים עמוסים ולחוצים.

במרכז החלל ישנו משטח עשייה והכנה ארוך ובודד אשר מצדו האחד הבריסטות מכינים את הקפה וסביבו מתארחים הלקוחות ונהנים מצפייה בעשיית מלאכת הבריסטה, תוך כדי כך נוצרת אינטימיות ואינטרקציה חברתית ובין-אישית. מרחב הפעילות המצומצם אך הבלתי מוגבל מבטל את תחושת הריחוק והשירות האינטימי של הבריסטות מחמם ליבם של הלקוחות.

החלל הפנימי העמום, המנוגד בחדות עם החזית הסואנת והמוארת, יוצר בכניסה למתחם הרגשה כפתח למימד אחר, אור המנחה אותנו למעין כניסה לג'ונגל מבטון. 

הקירות והתקרה מכוסים כולם על ידי קורות עצים מפוחמים, חופפים וחוצים. העצים במקור הם פסולת בניין, עץ אורן שמוחזר מאתר בנייה. צבעו הפך כהה כמו פחם לאחר תהליך הפחמה. באמצעות שזירה והרכבה לא סדירים, העצים עוטפים את כל החלל כאילו הם צפים בוואקום. אור מזוויות שונות חודר דרך מסך הקורות והפתחים בחלל, ויוצר אפקט חזותי מרשים  וחוויה מרחבית ייחודית.